אַחֲרֵי שֶׁהֻטְמְנוּ בְּכִלְיוֹתָיו אֲבָנִים וְנִמְזְגוּ מַיִם לָרֵאוֹת, וְנֶחֱסְמוּ עוֹרְקִי הַלֵּב וְהִצְהִיבוּ הַצַּוָּאר וְהַפָּנִים, וְאַחֲרֵי שׁקוֹשְׁשׁוּ רַגְלָיו צְעַדִים מִן הַמִּטָּה לַשֵּׁרוּתִים וּמִן הַשֵּׁרוּתִים אֶל הַמִּטָּה, וְאַחֲרֵי שֶׁנָּפַל וְסָפַג חֲבָטָה וּכְבָר בְּקֹשִׁי קָם, וּכְבָר יוֹתֵר לֹא קָם וְרַק שָׁכַב וְהָפַךְ חֲצִי בֵּן אָדָם וְאָז רֶבַע אָדָם דַווּי וְנִכְלָם וְרֶבַע צִפּוֹר וְאַחֲרֵי שֶׁבָּכָה וְגָנַח, "הַגּוּף בּוֹעֵר מִכְּאֵבִים", וְאַחֲרֵי שֶׁרוֹפֵא אֶחָד, (אִם אֶפְשָׁר לִקְרֹא לוֹ רוֹפֵא) אִמִּי לֹא תִּשְׁכַּח, אָמַר, "מִצְטַעֵר, אֲבָל אֲנִי לֹא כַּבַּאי", ואַחֲרֵי שֶׁמֵּת בְּעוֹדוֹ חַי הָלַךְ סָבִי הָאָהוּב לְעוֹלָמוֹ בְּשֵׂיבָה
משתתפת בצערך, איריס, גם מול הכאב וגם מול האטימות…
כואב האובדן וכואבת האטימות ואת הבעת אותם היטב בשירך.
אני משתתפת בצערך
עפרה
תודה מקרב לב, חברות יקרות. סבי אפריים אליהו זצ"ל נפטר לפני יותר משלושים וחמש שנים, זו אימי ואחיה ואחיותיה שליבם בוער מן הכאב. אני בקושי הכרתי אותו, ונזכרתי בשיר שכתבתי מזמן בשל מחלתו של המר"ן עובדיה יוסף